בנם של מירי וניר. נולד ביום כ"ח בחשוון תשנ״ט (17.11.1998)  בבת ים.
ילד שני במשפחה. אח למושיקו ולנועה. בן זוג לעדי, אהבת חייו.
בן גדל והתחנך בבת ים, למד בבית הספר היסודי הנשיא ובמקיף השש-שנתי
רמות.
חוש ההומור שלו, צחוקו המדבק וחיוכו הרחב שהבליט שתי גומות חן היו סימני
ההיכר שלו. הוא היטיב להתחבר עם אנשים והיה הרוח החיה בסביבתו. כחובב
ספורט מושבע, אהב לרכוב על אופניים וכשהיה בחטיבה ובתיכון שיחק בקבוצת
הכדורסל מכבי בת ים ובנבחרת התיכון.
בהיותו בן שש-עשרה החליט בן להקדיש את מיטב זמנו למען השגת מטרתו –
שירות צבאי ביחידה מובחרת, רצוי דובדבן לשם כך, הצטרף לקבוצת
מתאמנים בשיטת הקרוספיט בעירו (בהמשך, לקראת גיוסו, עבר עם משפחתו
לחולון).
ביום 15.3.2017 התגייס לצה״ל ושירת בחטיבת הקומנדו, ביחידת דובדבן
המתמחה בלחימה בטרור. אחרי שהצטיין כלוחם יצא לקורס קצינים, שאחריו
פיקד על מחלקת לוחמים בדובדבן. בהמשך, עבר קורס מפקדי פלוגה ובסיומו
שימש בתפקיד מפקד פלוגה בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי. בתום תפקיד
זה חזר בן ליחידת דובדבן והגשים את חלומו להיות מפקד הפלגה השחורה.
בן הכשיר בהצלחה דורות של לוחמים במסגרת תפקידו. הכול הכירו משפט
שהוא אהב והיה נוהג לומר לחייליו בכל טקס צבאי, משפט שהפך לסמל (הוא
מוזכר בשיר שכתבו לזכרו וגם חקוק על מצבתו): ״בכדי שעם יחיה חיים
נורמליים צריך קומץ של אנשים שיחיו חיים לא נורמליים״. לאחר אמירת
המשפט הוא היה פונה אל החיילים שלו ואומר להם: ״אתם הקומץ הזה״

סיפר מפקדו: בן, בחרתי בך מבין רבים וטובים להיות מפל״ג שחור. המבט
החודר והבוטח שלך כמעט ולא הותיר לי ברירה. בצירוף גלי הערכה אליך
שקיבלתי מכל כיוון, קיבלתי את ההחלטה. מההחלטות הקלות בחיי. היה ברור
שאתה האדם הנכון למשימה הנכונה. מהר מאוד הרגשתי שבמקומות שבהם
אני מבין שהולך להיות מורכב, אני צריך אותך שם. ״תו תקן בן״.
לנצח אתגעגע לחיוך שלך, לברק בעיניים, לתחושת השליחות שאיתה חיית,
להתלהבות מכל מבצע, לתחבולות, למחשבה המקורית. אתגעגע לעוז, אתגעגע לענווה.
בן היה ילד פלא שצמח להיות קצין אהוב ומקצועי, סיפרו הוריו. הוא פיזר רק
צחוק, שמחה, אהבה וטוב בעולם. היה מדבר בגובה העיניים, ומצחיק את כולם.
מלבד הצבא, הוא אהב טיולים בארץ ובחו״ל ואטרקציות אקסטרים: סקי,
קרטינג ובנג׳י. אהבתו הגדולה ביותר הייתה עדי, בת זוגו בחמש השנים
האחרונות לחייו. לבן ולעדי היו חלומות גדולים על המשפחה שיקימו יחד. הוא
אהב אותה וסיפר בכל הזדמנות כמה שהיא הכי טובה בעולם.
בשבת כ״ב בתשרי, שמחת תורה תשפ״ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי
בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי
של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים –
יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל
שדרות, אופקים ונתיבות, ועל מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים,
על בסיסי צה״ל ועל העוברים בדרכים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת בן שהה בבית של עדי בת זוגו. אחרי שהחלו האזעקות, הוא
הוקפץ עם חייליו לקיבוץ כפר עזה, שם השתתף בקרבות ובטיהור בתים
ממחבלים. בן ניהל קרב הרואי תוך הצלת חיים רבים של אזרחי העוטף, פעל
כפי שמצופה מכל לוחם ומפקד, הסתער קדימה, חתר למגע, ניהל קרב פנים
מול פנים מול עשרות מחבלים והרג רבים.
תוך כדי הקרב, מעט אחרי השעה אחת-עשרה, מחבלים ירו בו. בן נפגע מכדור
אחד שפגע היישר בליבו, הוא הצליח להודיע בקשר על פציעתו, ואז נפל.

סרן בן ברונשטיין נפל בקרב ביום כ״ב בתשרי תשפד(7.10.2023) . בן עשרים
וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו
הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.
לאחר נפילתו של בן נחשפה המשפחה להרבה סיפורים על הגבורה שלו, על
הנתינה שלו, על החיוך הכובש שלו ועל כך שהיה מפקד נערץ. פקודיו סיפרו
שמעבר להיותו מפקד מצטיין היה גם חבר טוב ואנושי, איש שיחה, אחד כזה
שמדבר בגובה העיניים, מבין ללב האדם ואף פעם לא מתרגז.
ספד חברו לנשק: ״היית מפקד סוחף ומעורר השראה. הבנת את גודל האחריות
שעל כתפיך, שמת את הלוחמים שלך בראש סדר העדיפות, לחמת איתם
ולמענם, הובלת את כולם אחריך והם הלכו אחריך תמיד ולכל מקום. אהבת
האדם הייתה נר לרגליך. היית איש שיחה וחבר קרוב. ידעת להרים ולחזק כל
אדם בסביבתך. אהבת את החיים, בן. טרפת את החיים״.
״הכאב העצב והגעגוע לבן הוא בלתי נתפס״ כתבו בני המשפחה, החור בלב
ענק, לא יירפא ולא יחלים לעולם. בן אהוב ליבנו, נאהב אותך ולא נשכח
לעולם״.